שביל הבחירה
אני החלטתי לבחור שני
נושאים שהתייחס אליהם בשביל זה.
הנושא הראשון שבחרתי
הוא גלגולו של חפץ.
משפחתם של סבא וסבתא
רבא שלי, ההורים של סבתא סילבי, , סבתי מצד אבי, הגיעו במקור מצפון איטליה. כבר
250 שנה מלווה את המשפחה חפץ שהגיע מצפון איטליה, חפץ עתיק מאוד עשוי כסף הנקרא
"שד"י".
במשפחה שלנו נהוגה
מסורת להעביר את ה"שד"י" לכל תינוק חדש שנולד במשפחה. החפץ מלווה
את התינוק במיטתו עד התינוק הבא שנולד. בדרך כלל לפני הלידה המשפחה מתאמת איך
להעביר את ה"שד"י" והוא מסתובב בכל העולם.
ה"שד"י היה
אצלי ואצל האחים שלי. בארץ התינוק האחרון שה"שד"י" היה אצלו הוא
אורי, הבן של דודי ניר, אח של אבא. אורי כבר ארבע וה"שד"י" חזר לצרפת מחכה לתינוק הבא שיוולד.
הנושא הבא שבחרתי הוא
אירוע הסטורי.
סבא שלי שירת במלחמת
כיפור ביחידה תחת פיקודו של אריק שרון. תפקידו היה לתת גיבוי טכני מקצועי לכוח
השיריון שנע בגשר הגלילים.
"מאחר והכוח היה
בתנועה השתתפתי כלוחם בתוך הטנקים ופעלתי לפי המצבים שקרו בדרך. לאחר הימים הקשים של
הלחימה בחווה הסינית שגבתה מחיר כבד מהיחידה, פצועים והרוגים רבים, צה"ל קיבל
החלטה לחצות את תעלת סואץ לתוך מצרים ולהעביר את הלחימה לשטח האויב.
אלה היו ימים עקובים
מדם לשני הצדדים, אבל הנחישות של צה"ל להכריע את המלחמה הביאה לניצחון גם
קרבי וגם מורלי.
באותו זמן בני, שהיה
אז חייל היה נתון במצור שכפה עליו הקומנדו המצרי וכל היום היחידה שלו הופגזה ולא
ניתן היה להגיע אליהם.
לא ידעתי מה מצבו של
בני אבל הגיעו אליי שמועות שכוחות צה"ל שיחררו את האזור מכוחות מצרים.
בהחלטה של רגע ארגנתי
לעצמי רכב ונסעתי בדרך שנקראה ציר התותחנים שהייתה עדיין נתונה בטווח התותחים של
הצבא המצרי.
המרחק למוצב ששהה
בני, היה במרחק של כמה עשרות קילומטרים ממקום ההתכנסות של הכוח הצולה ששרתתי בו.
אף על פי כן הדרך
עברה בשלום והגעתי לשם ופגשתי את בני. נוכחתי שבו בריא ושלם ודיווחתי מיד לאישתי
(סבתא צביה, סבתי מצד אמי.) וחזרתי ליחידה.
באותו לילה, צלח הכוח
את התעלה ותוך קרבות קשים, הצליח במשימה וקבע ראש גשר (שטח שהכוחות יכלו לנוע
אליו) וכתוצאה מכך, הכניסו למצור את הארמיה ה7 המצרית, נטרלו אותה מלהשתתף בלחימה
דבר שהביא להסכם הפסקת אש.
המשכתי עוד מספר
חודשים בשרות המילואים עד שהחזרנו את השיריון לתקינות."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה